פיינשטיין נ' ממן-מסופי מטען וניטול בע"מ ואח'

החלטה

1.מונחת בפני בקשת הנתבעות להתיר הבאתן של ראיות לסתור את קביעת הועדה הרפואית לעררים במוסד לביטוח לאומי מיום 25.8.10 לפיה נגרמה לתובע נכות צמיתה בשיעור 10% בעמוד השדרה הצווארי כתוצאה מחבלה שנחבל בתאונת דרכים, שארעה ביום 23.9.03 ואשר הוכרה כתאונת עבודה (להלן: "התאונה").

2.לטענת הנתבעות נפל פגם מהותי בקביעת הועדה הרפואית לעררים (להלן: "הועדה") , אשר נדרשה לעניינו של התובע כשבע שנים לאחר החבלה בתאונה בלא שהיתה מודעת לתאונות מאוחרות בזמן, בהן היה התובע מעורב - שתי תאונות דרכים מיום 7.1.07, ומיום 13.2.07 ותאונת עבודה נוספת מיום 20.7.07.

עוד ובנוסף נטען כי לא הובאה לידיעת הועדה קביעתו של מומחה רפואי שמונה על ידי בית המשפט במסגרת תביעת נזיקין שהגיש התובע, אשר העמיד את נכותו בעמוד השדרה הצווארי על 10%, כשמחציתה יוחסה ל"מצב קודם" (בכלל זה התאונה) ומחציתה לתאונת הדרכים מיום 13.2.07 .

לשיטת הנתבעות אירוען של חבלות מאוחרות בזמן באותו איבר (עמוד שדרה צווארי) מחייב את הועדה להתייחס לשאלת הקשר הסיבתי, דבר, אשר בנסיבות בהן לא היתה מודעת להתרחשותן, ממילא נמנע ממנה.

3.התובע מתנגד לבקשה.

לשיטתו לא נפל כל פגם בהליך קבלת ההחלטה על ידי הועדה ולראיה ישמשו פרוטוקול הועדה מיום 6.5.10 בו נדרשה השלמת תיקו הרפואי של התובע וכן פרוטוקול הדיון מיום 25.8.10 בו קיימת התייחסות מפורשות לעברו הרפואי.

4.המסגרת הנורמטיבית

4.1הוראת סעיף 6ב' רישא לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "החוק") קובעת את הכלל לפיו -

"נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה".

ובסיפא מעגנת חריג ומסמיכה את בית המשפט "להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו".

4.2על פי ההלכה הנוהגת "יש למעט במתן רשות להביא ראיות לסתור על פי הסיפא של ס' 6ב' ולצמצם את ההיתר למקרים נדירים בלבד" (ע"א 5779/90 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' טיארה, פ"ד מה(4)77. אותם מקרים בהם מתקיימים טעמים משפטיים (פגם מהותי שנפל באותו הליך בו נקבעה הנכות על-פי דין) או עובדתיים כבדי משקל (שינוי מהותי במצבו של התובע, החומר שעמד בפני הועדה לא היה מלא ואינו משקף את מצבו של התובע לאשורו. ראה עניין טיארה לעיל וכן ע"א 623/95 עודה נ' רותם, פ"ד לט(4) 505).

5.מן הכלל אל הפרט

5.1לאחר שנתתי דעתי לנימוקי הבקשה, לתגובת התובע, לתשובת הנתבעות, למסמכי המוסד לביטוח לאומי שהוצגו ולפסיקה הנוהגת, סבורה אני כי דין הבקשה להתקבל.

5.2פרוטוקול הועדה מיום 6.5.10 ומיום 25.8.10 מלמד כאלף עדים כי דבר אירועה של תאונת הדרכים מיום 13.2.07 כלל לא היה בידיעת הועדה.

הפרוטוקול, על כל חלקיו, נעדר אזכור וממילא התייחסות מפורשת לאותה חבלה, על השלכותיה.

5.3הועדה מיום 6.5.10 ביקשה לקבל לעיונה בטרם תסכם מסקנותיה "תיק רפואי מקופ"ח כללי +נוירולוגי+אורטופדי מיום התאונה ועד היום, וכן תיק תאונת עבודה משנת 2007 וכן את דו"ח חדר מיון מ-7.1.07 בגין תאונת דרכים עם חבלה בצוואר וכן מ-8.1.06. סיכום ללא נוכחות תוך התייחסות למכתבים הרפואיים של ד"ר גורדין מ-17.9.09 ו-2.4.10".

בדיון שקיימה הועדה ביום 25.8.10 (שלא בנוכחות התובע) מצאה היא להתייחס, כעולה מפרוטוקול הדיון, רק לחבלה בתאונת דרכים נוספת בה היה התובע מעורב בחודש ינואר 2007 ונחבל בצווארו.

נהיר הוא כי תאונת הדרכים מיום 13.2.07 נעלמה מעייני הועדה שאחרת אך סביר הוא כי היתה זוכה להתייחסותה.

5.4זאת ועוד.